ניצבים וילך
לפני כ- 3463 שנים יצאנו ממצרים. 40 שנה לאחר מכן עמד משה לפני כל עם ישראל ואמר: "אתם ניצבים היום כלכם לפני ה' אלוקיכם... לעברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו אשר ה' אלוקיך כרת עמך היום... למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלוקים... ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלוקינו, ואת אשר איננו פה עמנו היום".
"הברית" מזכה אותנו בהגנת האלוקים כאשר אנו מקיימים את מצוותיו בעוד ש"האלה" מזהירה אותנו מפני הסרת ההגנה האלוקית בנסיבות של התכחשות למחויבותנו למצוות האלוקים.
בפרשת "וילך" אומר האלוקים למשה: "הנך שכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות (שזה מה שאנחנו נוהגים לכנות שואה) ואמר ביום ההוא (כאשר כבר יוכל לומר משהו אחרי השבר הנורא) הלא על כי אין אלוקי בקרבי (השואלים בהתרסה "איפה היה אלוקים בשואה?") מצאוני הרעות האלה.
ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה" על עצם הכפירה ההמונית השיטתית והמודרכת תחת הכותרת "תנועת ההשכלה" שקדמה לשואה, ובתופעת ההתבוללות ביטאה את השואה הרוחנית כמבוא לשואה הפיסית, וכתוספת חטא על פשע את הכחשת האלוקים, כאילו היתכנותה של השואה מעידה על כי ח"ו אין אלוקים.
על כך אומר האלוקים: אני לא אשיב על איוולת מופרכת זו אבל, אתם תשיבו בעצמכם, כאשר תשננו את "שירת האזינו" המציגה את האבסורד שבהכחשת מציאות האלוקים דווקא כאשר הוא מקיים את אזהרתו החד-משמעית ורבת השנים. ומה גם שמציין האלוקים אלפי שנים מראש שכך יקרה – ושכך נגיב על מה שלא רצינו להאמין שיקרה.
"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל... והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תישכח מפי זרעו.."
עם כל נוראותיה האיומות של השואה, גם היא מעידה על מציאות האלוקים, המתרה וחוזר ומתרה, ומקיים את התראותיו וכשם שקיים את האלה – כך יקיים גם את הברית אתנו לשוב ולגאול את עמו ישראל.
במדרש רבה – פרשת שופטים נאמר: "ד"א ר' אליעזר אומר במקום שיש דין אין דין ובמקום שאין דין יש דין ומהו כן אלא אמר ר"א אם נעשה הדין למטה - אין הדין נעשה למעלה, ואם לא נעשה הדין למטה - הדין נעשה למעלה".
בימים אלה של ערב יום הדין, נבין ונאמץ את עומק צידוק הדין שיהפוך לרחמים גדולים על כל ישראל, לכתיבה וחתימה טובה בפרוס עלינו השנה החדשה – ולגאולה קרובה בה יאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה !
דניאל גורמן, אלול תשע"ג
